• מבוא לתורת הקבלה
• זוגיות על פי תורת הקבלה
• סגולות אמת לפריון שלום בית ועוד



 

ה' בגלות עם ישראל

יום ל"ג בעומר הוא כידוע יום שמחתו של התנא האלוקי הגדול רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) . יום זה הוא גם יום שמחה לכלל ישראל, כיוון שרשב"י ביקש (והעניק לכך את הכוח) שיום זה יהיה יום של שמחה לכל יהודי ויהודי, בכל מקום ובכל זמן . מובן שיום בו חוגגים כל בני ישראל את שמחת רשב"י יחד עמו – מהווה מועד מתאים ללמוד ולהסיק הוראות בעבודת ה' מדברי תורתו.

בגלות - עם כל אחד

אחד ממאמרי רשב"י הוא: "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו – שכינה עמהן, גלו למצרים – שכינה עמהן .. גלו לבבל – שכינה עמהן… " יש להתבונן במאמר זה: כדי לשמור ולהגן על היהודים בגלות – ואף כדי להוציאם משם בבוא העת – די, לכאורה, בכך שהקב"ה ישאר, כביכול, בשמי שמיו במצב של חרות, ומשם ינהל וינהיג את העולם, ישגיח על בני ישראל בהשגחה עליונה ויספק להם את צרכיהם. ברם, מדברי רשב"י עולה כי חיבתו של הקב"ה לבני ישראל היא חזקה כל כך, עד שלא יתכן שהם ימצאו בגלות, והוא יהיה במצב שונה, ולפיכך, שרוי הקב"ה בכבודו ובעצמו בגלות. כלומר, לא זו בלבד שגלותן של ישראל מצירה לו, אלא שהוא "עמהן" ממש, עם כלל ישראל ועם כל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא, בין בארצנו הקדושה בין בחו"ל, ועד ליהודי הנמצא בפינה נידחת כלשהי, ברוחניות ובגשמיות. וממקום גלותן של ישראל הקב"ה מצפה ומשתוקק לגאולתן, גאולת הכלל כולו וגאולת כל פרט ויחיד שבו, שאז ייצא הקב"ה מן הגלות יחד עם כולם ועם כל אחד מהם, "ושב ה' אלוקיך את שבותך" , בביאת משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה.

לא נחרב המקדש!

אחת ההוראות מן האמור: יש הטוענים כי מאחר ומצבנו הוא, כמתואר בתורה, "אתם המעט מכל העמים" - יהודים הם מיעוט, וגם היהדות נמצאת במצב של "מיעוט", הגלותיות שולטת בכיפה, וישנם נסיונות וקשיים באשר לקיום תורה ומצוות כראוי, אם כן – טוענים הם – כיצד אנו נדרשים ללמוד תורה ולקיים מצוות, מבלי להתחשב כלל בהפרעות וקשיים, ואפילו לא ב"דינא דמלכותא"?! על כך התשובה: אל תירא! "שכינה עמהן" - הקב"ה נמצא לצידו של כל יהודי, "בכל מקום שגלו". אפילו אם הוא היחידי בכל הסביבה הקשור לתורה ומצוותיה - אין הוא בודד כלל, לאמיתו של דבר, כיוון שהקב"ה, בכל עיזוז כוחו, נמצא איתו. כשיהודי מחליט ללכת בדרך ה', "לעשות צדקה (=מצוות) ומשפט" (=תורה) – אין מקום כלל לכך שדבר כלשהו יוכל למנוע, חלילה, בעד הקב"ה, הנמצא עם היהודי, מלבצע את ההחלטה ללכת בדרך ה' בחיי יומיום!!! דבר זה מהווה הסבר פנימי לפתגמו המפורסם של אדמו"ר הזקן ביחס לרשב"י, שלדידו ובשבילו לא נחרב בית המקדש. על כך נשאלת השאלה: והרי רשב"י נאלץ לברוח ולהסתתר במערה שתים-עשרה שנה בגלל גזירת שלטונות רומי (שבאה כתוצאה מחורבן הבית)?! אלא שכיוון ש"שכינה עמהן", הרי מי שמתבונן וחש בכך, לא חל לדידו שום חורבן והרס ל"בית המקדש" - לעניני הקדושה והשראת השכינה (-המשמעות הרוחנית של בית המקדש). כלומר, יהודי הרואה וחש את השכינה בקירבתו בכל עת – יש לו "בית מקדש" רוחני חי וקיים, גם כשהוא מסתתר במערה מאימת השלטונות. זו גם משמעות מאמר חז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם" : "בתוך כל אחד ואחד" , כלומר, בנפש פנימה ובעומק הלב נמצאת השכינה האלוקית, ודבר זה מופיע בשלימות גם בתוך הגלות. ומן הלב הדבר בא לכל חלקי הגוף ומשפיע עליהם, וכך מסוגל יהודי להגיע לידי כך שכל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו יהיו ממולאים בעניני יהדות – שכן אין דבר היכול לעמוד מול עוצמת ההתגלות האלוקית בלבו של יהודי. התופעה הזו מתחזקת במיוחד על ידי כך שיהודי קולט ואוזר בקרבו את התורה. על התורה נאמר : "תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב", כלומר, התורה בשלימותה, מגיעה בירושה לכל אחד מישראל עם היוולדו. ומאחר שביחס לתורה נאמר: "ויקחו לי" - "אותי אתם לוקחים" , שבאמצעותה מקבלים ו"לוקחים" את הקב"ה, הרי שעל-ידי התורה, הנמצאת בירושה אצל כל אחד מישראל, יש לכל יהודי את הקב"ה בעומק נפשו.

הילדים בראש

במיוחד הדברים אמורים ביחס לילדי ישראל, שהם "צבאות ה'". בגאולה הראשונה, יציאת מצרים, נאמר: "הם הכירוהו תחלה" , וכך גם בגאולה העתידה שעליה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות" , הרי יקויים היעוד: "והשיב לב אבות על בנים" - לב האבות ישוב אל הקב"ה על ידי הילדים-הבנים. לפיכך על ילדי ישראל להיות הראשונים להפגין בקומה זקופה את החרות האמיתית של עם ישראל שעליהם נאמר: "עבדי הם – ולא עבדים לעבדים" , שכן "שכינה עמהן". עליהם למלא את נפשם ואת זמנם בתוכן של תורה וצדקה, ולהניע את הוריהם ללכת בכיוון הזה, זו החירות האמיתית, וזה הצעד הראשון לקראת הגאולה, גאולת העולם כולו, שכן כשיהודים משתחררים מן הגלות – משתחרר איתם העולם כולו. צעדים כגון אלו יהוו הכנה מתאימה לזירוז ביאת המשיח, אשר "יעמוד מלך מבית דוד וכו' ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (בזכות המאבק – כבר עתה – למען הקב"ה ותורתו), ו"יבנה מקדש במקומו" (בזכות גילוי המקדש שבכל אחד ואחד, ושכנתי בתוכם" כבר עתה), וכיון שאנו חסרים וזקוקים בדחיפות למשיח יהיה הדבר במהרה בימינו ממש.

הרעיון מיוסד על שיחת הרבי לילדי ישראל בתהלוכת ל"ג בעומר תש"מ