• מבוא לתורת הקבלה
• זוגיות על פי תורת הקבלה
• סגולות אמת לפריון שלום בית ועוד



 

"קול גדול" החודר בכל היקום

מעמד הר סיני היה מעמד נשגב, יחיד בהיסטוריה, בו התגלה הקב"ה לעיני כל ישראל, בהעניקו להם את המתנה היקרה – התורה הקדושה. כיאה למעמד מיוחד במינו זה, התלוו אליו תופעות בלתי רגילות ואדירות רושם, שהוכיחו לעולם כולו את שגב המעמד, ואת העל-טבעיות בעובדה שהקב"ה מופיע בהדר גאון עוזו לפני באי העולם הזה התחתון.

קול ללא הד

אחת מהתופעות המופיעות בתורה היא העובדה כי עשרת הדיברות נאמרו ב"קול גדול ולא יסף" . את משמעות הביטוי "ולא יסף" פירשו חז"ל באופנים שונים, וביניהם: "שלא היה לו בת קול" . כלומר, הקול האלוקי הגדול שנאמרו בו הדברות נשמע בלי שיישמע אחריו הד, הרגיל בקול אנושי. נשאלת השאלה: במה מבטאת עובדה זו (של היעדר הד) את גדלותו הבלתי מוגבלת של הקול האלוקי? (מבחינה מסוימת אף ניתן להעריך קול שלא נשמע אחריו הד – כקול חלש מן הרגיל, שכן קול חזק יוצר, כידוע, הד חזק!). ועוד: הכלל הוא שאין הקב"ה עושה נס לחינם, שכן אין הקב"ה משנה טבעו של עולם מבלי שתושג בכך מטרה מסוימת . מדוע, אפוא, שינה כאן הקב"ה את טבע הקול ליצור הד? כמו כן עלינו להבין מה היא ההוראה שישנה לדידנו בסיפור זה, שהרי כל מה שהתורה מספרת נועד להפקת הוראות מעשיות בחיינו.

קול שחדר בעולם

הסבר הדברים הוא כך: תופעת יצירת הד נגרמת מהיתקלות גלי הקול בחפץ כלשהו - קיר או גוף אחר העומד בדרכו של הקול, בדומה לכדור הנזרק אל הקיר ומוחזר על ידי היתקלותו בו (מכאן גם הכינוי "בת קול", שכן ההד "נולד" מן הקול בהיתקלו בגוף כלשהו). ברם, הדבר שונה כאשר הקיר, או הגוף האחר, "סופג" את הקול, מסיבה זו או אחרת. במקרה כזה אין הקול "חוזר" ולא נוצר אז הד. כשהקב"ה הכריז: "אנוכי ה' אלוקיך" – היה זה ב"קול גדול": שום דבר לא עצר את הקול. הקול האלוקי חדר לכל הבריאה כולה, ואפילו אל ה"דומם", כל דבר ספג והתמלא בקול ההכרזה "אנוכי". זו משמעות העובדה שלא היה הד לקול גדול זה, שכן לא היה חפץ או גוף שיחזיר את הקול וייצור בכך הד! דבר זה הוא מעין ההתגלות האלוקית הגדולה שתהיה לעתיד, עם בוא הגאולה, כפי הנאמר "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" , שגם הגוף הגשמי יהיה חדור באור האלוקי. כמו כן מצינו, שלעתיד לבוא "קורות ביתו של אדם מעידים בו" , שכן גם הכתלים לא ייאצרו אז את מה שנעשה עמהם, ככתוב: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה" .

הכנה לגאולה

מאחר שכל גילויי העתיד "תלויים במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות" – יש להשתדל כבר עתה שהתורה הנלמדת על ידינו תקיף את כל המציאות שלנו, ותחדור עד לחלק הדומם שבאדם. פירוש הדברים: לימוד התורה צריך להיות לא רק בשכל, אף לא רק בלב, כי אם, "ערוכה בכל רמ"ח איברים" . התורה צריכה לחדור לכל חלקי הגוף עד לעקבי הרגלים, כדרך שנאמר באברהם אבינו: "עקב אשר שמע אברהם בקולי" , ופירשו שאפילו העקב של אברהם "שמע" את הקול האלוקי! כאשר לימוד התורה הוא כזה – מקיף אור התורה את האדם כולו, "ולא יסף" (במובן: לא נפסק), וגם לאחר מכן, כשהוא עסוק בדברי הרשות (-צרכיו הפרטיים), ניכר בו באדם שהוא יהודי הלומד תורה. התורה מורגשת בכל עניניו, גם בגשמיות שלו, עד כדי קיום הצו: "בכל דרכיך – דעהו" . כך יהפוך כל אחד מאתנו חלק מסויים מן העולם, אותו חלק השייך לגורלו ול"טיפולו", ל"דירה" לה' יתברך, ומן הגאולה הפרטית – גאולתו הרוחנית של כל אחד ושל חלקו – תבוא הגאולה הכללית, לעם כולו ולעולם כולו, עם ההתגלות האלוקית הגדולה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

הרעיון מיוסד על שיחת הרבי מליובאוויטש מחג השבועות תשכ"ג